הרכבת החוצה יבשתית

הרכבת הטרנס-יבשתית הראשונה בארצות הברית הייתה הישג של כושר המצאה והנדסה. זו הייתה תוצאה של אנשי חזון וחולמים, כמו גם אנשי עסקים ממולחים ופועלים חרוצים. זה פתח את הדרך לערים חדשות, תעשיות חדשות והזדמנויות חדשות למהגרים ולמתנחלים. עם זאת, זה גם הביא להשמדה של מדינות אינדיאנים וסביבה וכן לתגובת נגד גזענית נגד מהגרים. מסילת הברזל הייתה סתירה, אך מה שבטוח שארצות הברית לא הייתה הופכת למעצמת התעשייה שהפכה בלעדיה.

ציר זמן

הצג פעילות

אוצר מילים

הצג פעילות

5 Ws & H

הצג פעילות

ביוגרפיה

הצג פעילות

פרסומת

הצג פעילות

מפת הרכבת

הצג פעילות

הרכבת החוצה יבשתית

הרכבת העל-יבשתית הראשונה הייתה רגע טרנספורמטיבי בהיסטוריה האמריקאית. לפני שהושלמה בשנות ה -60 של המאה ה -20, לא הייתה רכבת שחצתה את צפון אמריקה מהאוקיאנוס האטלנטי לאוקיאנוס השקט. מסילות ברזל נבנו במזרח מאז תחילת המאה ה -19 בבוסטון, ניו יורק, פנסילבניה, וכן ברכבת הרכבת של בולטימור אוהיו (B&O) בשנת 1827. עם זאת, כשזהב התגלה בשנת 1848 בסאטרס מיל, קליפורניה, הוא הצית את הזהב. לְמַהֵר. לאחר אימוץ קליפורניה כמדינה בשנת 1850, החלו אנשי חזון לחלום על מסלול יבשתי שיהיה מהיר יותר מהסוס והרכב המסורתי. בדרך כלל לקח ארבעה עד שישה חודשים לנסוע את 2,000 הקילומטרים מנהר מיזורי לקליפורניה בכרכרה או במרכבה.

אסא וויטני היה סוחר מצליח שחזה מסלול יבשתי חוצה יבשות ברכבת. הוא שידל את הקונגרס להעביר מעשה להקמת מסילת הברזל היבשתית כבר בשנת 1845, אך לא הצליח. השטח ההררי נראה קשה מדי לבנייה. אבל זה לא מנע מאנשים להמשיך ולמצוא דרך. תיאודור יהודה היה מהנדס וחזון איש שהיה נחוש למצוא מסלול. בשנת 1860 סקר יהודה מסלול אפשרי דרך הרי סיירה נבאדה במעבר דונר. אברהם לינקולן היה עוד תומך נלהב בבניית מסילת הברזל החוצה יבשת, באומרו: "אין דבר חשוב יותר לפני האומה מאשר בניית מסילת הברזל לאוקיאנוס השקט."

לאחר קביעת המסלול, התכנס יהודה משקיעים שכינו את ארבעת הגדולים: לילנד סטנפורד, קוליס פוטר הנטינגטון, מארק הופקינס וצ'רלס קרוקר כדי ליצור את חברת הרכבות המרכזית של האוקיאנוס השקט (CPRR) ושכנע את הקונגרס לפעול. בשנת 1862 חתם הנשיא לינקולן על חוק הרכבות הפסיפי, אשר אישר את החייאה לבנות קו מסילה מסקרמנטו, קליפורניה ומחברת הרכבות של יוניון פסיפיק (UPR) לבנות מאומהה, נברסקה. הם היו נפגשים איפשהו באמצע. לשתי החברות הוענקו מענקי קרקע עם 6,400 דונם אדמה (שנסעו ישירות דרך שטח הילידים האמריקאים) ו -48,000 דולר באגרות חוב ממשלתיות לכל מייל שנבנה. מרכז האוקיאנוס השקט החל לבנות 26 באוקטובר 1863 ואיחוד האוקיינוס השקט החל ב -2 בדצמבר 1863.

נדרשו שנים של פיצוץ מנהרות בשטח הררי ועבודות פורצות גב בכל מיני מזג אוויר בוגדני לבניית מסילות הברזל. היו שם עשרות אלפי עובדים, בעיקר מהגרים סינים (עבור מרכז האוקיאנוס השקט) ומהגרים אירים (עבור האיחוד הפסיפי) וכן מהגרים גרמנים, אפריקאים אמריקאים ששוחררו לאחרונה, יוצאי הקונפדרציה והאיחוד ממלחמת האזרחים ומורמונים. השכר המשותף לעבודה מפרכת זו היה 1 דולר ליום. לא נקבעה נקודת מפגש ולרכבות היה תמריץ להמשיך ולבנות לעוד כסף, כך שבשלב מסוים הם אפילו עברו אחד את השני! בסופו של דבר נקודת המפגש נקבעה בפרומנטורי פוינט, יוטה, צפונית לאגם סולט לייק הגדול. ב- 10 במאי 1869 הונע "ספייק הזהב" האחרון, שחיבר 1,776 קילומטרים של מסלול.

דרך יבשת חדשה זו חיברה את החוף המזרחי לחוף המערבי כדי שאנשים יוכלו לנסוע מהר יותר, בטוח יותר וזול יותר. זה סיפק אמצעי להעברת דואר, אספקה וסחורות סחר ברחבי הארץ תוך מספר ימים ולא חודשים. עסקים צמחו, כמו חברת סירס רובבוק, שהחלה כקטלוג הזמנות דואר שישלח את כל מה שבתי וחוות חדשות במערב יזדקקו לו מהמזרח. במהלך עשר השנים הראשונות של הרכבת היא העבירה סחורות בשווי 50 מיליון דולר!

למרות הרווחים הגדולים בתעשייה שיצרה הרכבת, היו גם הפסדים. זכויות קרקע נשללו מהאינדיאנים כאשר ממשלת ארה"ב שברה הסכמים והעבירה בכוח (ובאלימות) מדינות כמו השאיין והשושון שחיו שם אלפי שנים. במאמץ לכפות את הילידים האמריקאים מארצם, ממשלת ארה"ב הנציחה קמפיין של שחיטת התאו, בעל חיים חיוני לפרנסתם של הילידים. בארצות הברית היו כ- 30 מיליון תאו בשנת 1800; בשנת 1886 הם נטבחו עד כמעט הכחדה. מכון סמיתסוניאן הבחין כי הם "התקשו למצוא 25 דגימות טובות". ב- 1890 עברו מרבית מדינות האינדיאנים מארצות אבותיהם לשמורות. בנוסף לעוולות אלו, התעלמו מתרומות לא יסולא בפז של אלפי עובדים סינים כאשר ארצות הברית העבירה את "חוק ההדרה הסיני" בשנת 1882, שאסר עלייה נוספת של אנשים מסין. המעשה היה חלק מתגובה גזענית נגד מהגרים בשנות ה -1800 והיה זדוני במיוחד בהתחשב בתפקיד המכריע שמילאו מהגרים סינים בבניית המסילה החוצה יבשתית. חוק ההדרה הסיני לא בוטל על ידי הקונגרס עד 1943, בעקבות אינטרס עצמי שכן סין הייתה בעלת ברית מכריעה במהלך מלחמת העולם השנייה.

חשוב שהתלמידים ילמדו את ההשפעות החיוביות כמו גם את ההשפעות השליליות של הרכבת הטרור-יבשתית כדי להבין מגוון רחב של נקודות מבט וההשפעה ההיסטורית שלה. כפי שאמר מנהיג השבט הצפוני של שושון, דארן פארי, "ההיסטוריה מחברת אותנו לאנושיות שלנו ולא אנושיות שלנו. וההיסטוריה מציעה לנו דרך להתקדם." למרות הכל, הקמת מסילת הברזל החוצה יבשתית נחשבת באופן נרחב לאחד ההישגים ההנדסיים הגדולים במאה ה -19.

שאלות חיוניות לרכבת הטרנס-יבשתית

1. מה הייתה הרכבת החוצה יבשתית?
2. היכן נבנתה הרכבת החוצה יבשתית? לאילו ערים מרכזיות זה התחבר? היכן החלו ונפגשו הרצועות משתי החברות הראשיות?
3. מתי נבנתה הרכבת החוצה יבשתית? מה עוד קרה בארצות הברית במקביל?
4. מי היה מעורב בבניית מסילת הברזל היבשתית ממהנדסים למשקיעים לפוליטיקאים לעובדים?
5. כיצד השפיעה הרכבת החוצה יבשת על התפתחות ארצות הברית? מה היו תוצאות חיוביות ומה היו השפעות שליליות?