בהודו היא תמיד היתה חמה וחלשה וחלשה מכדי שיהיה לה אכפת מכל דבר, אבל במקום הזה היא התחילה לדאוג ולא רוצה לעשות דברים חדשים. היא כבר הרגישה פחות "מנוגדת", אם כי לא ידעה מדוע.
ללכת ולשחק. אין לי יותר זמן בשבילך!
הגבירה מרי הרגישה קצת מגושמת כשיצאה מהחדר. אנשי יורקשייר נראו מוזרים, ומרתה תמיד היתה לה חידה. בהתחלה היא לא אהבה אותה מאוד, אבל עכשיו היא לא אהבה אותה.
מרי אכן היתה די דומה לו, ומאחר שהיא היתה במיסלתווייט גילתה בהדרגה כי נימוסיה שלה לא היו מן הסוג הרגיל או הפופולרי.
רֵעוּת
היא חשבה עליו ואמרה לעצמה, שהמוזר היה, אם כן, אדם אחר שאהבה למרות הצלבנות שלו. היא אהבה את בן-ווצ'סטאף הזקן. כן, היא חיבבה אותו. היא תמיד רצתה לנסות לגרום לו לדבר איתה.
"את חושבת שהוא? "קראה מרי בשקיקה. היא רצתה לדעת. "אתה חושב שהוא באמת מחבב אותי?"
"הלוואי שאבא שלי יחזור הביתה, "אמר. "אני רוצה לספר לו בעצמי. אני תמיד חושבת על זה -