אוצר המילים של היהדות

סקירה כללית על הפעילות

התחלת יחידה או שיעור עם אוצר המילים המרכזי שהתלמידים יראו בקריאותיהם או במצגותיהם מסייעים להבנה כוללת ולשמירה. בפעילות זו התלמידים ייצרו לוח סיפורים המגדיר וממחיש אוצר מפתח הקשור לחקר היהדות. הם ייצרו מפת עכביש של 3-5 מונחים לפי שיקול דעתו של המורה. כל תא יכיל מונח, הגדרה ואיור המתאר את המשמעות. כאשר התלמידים מגדירים וממחישים כל מונח, הם שולטים ביישום שלו ושומרים אותו כחלק מהלקסיקון שלהם.

אוצר מילים ליהדות

ארון הברית: החזה המכיל את עשרת הדיברות, כתוב על לוחות אבן, שנשאו איתם העברים במהלך נדודיהם לאחר בריחתם ממצרים.

ברית: הסכם או הבטחה.

צאצא: בת או בן, נכדה או נכד וכן הלאה.

תפוצות: קהילות של יהודים החיים מחוץ למולדתם העתיקה.

יציאת מצרים: בריחתם של העברים מהעבדות המצרית.

גוי: לא יהודי.

חנוכייה: החנוכייה היא מנורה המהווה סמל ליהדות ומשמשת את הפולחן היהודי, במיוחד כזו עם שמונה ענפים ומחזיק פמוט מרכזי המשמש בחנוכה. החנוכייה מתוארת בתנ"ך כמנורת העברית העתיקה בת שבע המנורות עשויה זהב טהור ומשמשת במשכן שהקים משה ואחר כך בבית המקדש בירושלים. שמן זית טרי נשרף מדי יום. הוא מסמל את הסנה הבוער שדרכו דיבר אלוהים אל משה.

מזוזה: קלף שרשום בטקסטים דתיים ומוצמד במארז לדלת בית יהודי כאות לאמונה.

מצווה: מצווה היא מצווה או מצווה וכן מעשה טוב הנעשה מחובה דתית. מעשים טובים אלה נועדו לסייע לשכנו של חברך ולהפיץ שלום וחסד. דוגמא למצווה היא ביקור חולים או קשישים.

מונותאיזם: האמונה שיש רק אל אחד.

מגיפה: אסון נורא שפוגע באנשים רבים וחושבים שנשלח על ידי אלוהים כעונש.

נביא: אדם שמדבר או מפרש בשם אלוהים לאנשים אחרים.

רב: מורה דתי הלומד ומלמד אחרים על המשפט העברי.

שבת: היום השביעי בשבוע שישמש למנוחה ולפולחן, על פי אחת מעשרת הדיברות.

קורבן: מתנה של חיה לשחיטה כדרך לכבד את האלים.

בית כנסת: מקום פולחן יהודי.

תלמוד: טקסט שהסתיים בסביבות 600 לספירה והוא אוסף של תורות בעל פה, ויכוחים ופרשנויות אודות פרשנות התנ"ך העברי והמשפט היהודי.

עשרת הדיברות: עשרת החוקים שנאמרו על ידי אלוהים למשה.

תורה: חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך העברי המספרים על מקורות היהדות. (אלה גם חמשת הספרים הראשונים של הברית הישנה הנוצרית)

yarmulke או כיפה: כיסוי ראש או כיפה שהיא סימן של כבוד לאלוהים. גברים יהודים אורתודוקסים תמיד מכסים את ראשם בלבישתם ואילו יהודים ליברלים או רפורמים רואים את כיסוי הראש כאופציונלי. המילה העברית היא כיפה ואילו המילה ביידיש היא ירמולקה.