סוזן ב. אנתוני הייתה פעילת זכויות נשים אשר שיחקה תפקיד מרכזי במערכה למען זכותה של האישה להצביע וזוכרת על תרומתה המשמעותית לתנועת הביטול.
סוזן ב. אנתוני נולדה ב -1820 למשפחה בקווייקאר, ופעילותה החברתית ומחויבותה לרדיפת הצדק ניכרו מגיל צעיר. אנתוני היה אחד משבעה ילדים במשפחה של רפורמים חברתיים נלהבים שתמכו בתנועת העבדות. האקטיביזם המשפחתי משך הרבה תשומת לב ועניין מצד פעילים אחרים בזמנו, כולל העבריין והעבד לשעבר, פרידריך דאגלס , שיהפוך לחברו לכל ימי חייו של אנתוני. כנער, אנתוני כבר היה פעיל בתנועת הביטול, ואסף חתימות על עתירות נגד עבדות. פעילותה נמשכה כל חייה, ומאוחר יותר הפכה לנציגה בניו יורק של האגודה האמריקאית נגד העבדות, וכן הקימה מספר רב של ארגוני זכויות נשים וקמפיין למען זכותן של הנשים להצביע אל מול ביקורת חריפה וגיחוך.
במהלך הקריירה המוקדמת שלה, אנתוני עבדה כמורה, ומאוחר יותר כמנהלת, ומצאה שגברים משלמים לה יותר מאשר תמורת עבודה שווה - אחד העוולים הרבים שציינה כי השראה לה להמשיך בקריירה במשרה מלאה אקטיביזם חברתי. כמורה, היא גם פעלה למען רפורמות חינוכיות, וטענה לגישה שווה לחינוך ללא קשר למין או לגזע. לאחר השתלטות קצרה על החווה המשפחתית, אנתוני הקדישה את עצמה לחלוטין לאקטיוויזם ולצדק חברתי, והיא הצליחה להתפרנס ולהתמכר לדמי השכר שהרוויחה כנואמת. היא הונהגה עם הרפורמית החברתית אליזבת קיידי סטנטון בשנת 1851 והצמד התקרב, ועבד על מספר פרויקטים ביחד. סטנטון הפך להיות חבר לכל החיים ומשתף פעולה של אנתוני והזוג ייסד ועבד עם מספר ארגוני זכויות אזרח, כולל התאחדות הנאמנים הלאומית לנשים ב -1863, והאגודה האמריקאית לשוויון זכויות ב -1866. כעורך דין נגד עבדות, היה אנתוני חלק מ"רכבת התחתית ", רשת שעזרה לעבדים לברוח. היא הפכה לסוכנת המדינה של האגודה האמריקאית נגד העבדות ב -1856. 400,000 חתימות שהיא סייעה לאסוף עבור עתירה נגד עבדות סייעו לבנות את המומנטום, אשר בסופו של דבר הוביל את המעבר של התיקון ה -13, האוסר על העבדות.
בהשפעת הרקע הקוויקרי שלה, אנתוני הפך להיות מעורב בתנועת "טמפרנס", תנועה חברתית שפעלה נגד צריכת משקאות אלכוהוליים. היא הצטרפה אל בנות הטמפרנס וארגנה את אגף ההתנזרות של המדינה לאחר שנמנעה מלדבר בוועידת הממזגות של המדינה, נאמר לה שנציגות נשים נמצאות רק כדי "לשמע וללמוד". אנתוני ניהלה איסור בניו-יורק, אבל ניסיונותיה להכחיש את מצבה בתוך התנועה בשל היותה אשה הובילה אותה אל תנועת זכויות הנשים.
אנתוני היא אולי מפורסמת ביותר עבור תפקידה באבטחת "סוזן ב 'אנתוני תיקון", התיקון ה -19 לחוקה האמריקאית אשר אושר בשנת 1920. אנתוני היה ידוע גם בנאומיה הציבוריים. היא נסעה בהרחבה לאורך הקריירה שלה כפעילה, התמודדה עם תנאים קשים ועם קהלים עוינים, ונתנה נאומים רבים בארצות שונות. בנוסף, אנתוני הקדימה את זכויות הנשים בעולם והיא הייתה אחת הנשים הראשונות המתוארות במטבעות בארה"ב.
אנתוני סבלה מלגלוג ולביקורת לאורך כל הקריירה שלה, אפילו מפגשים שלה נסגרו על ידי האספסוף שהיו כועסים על המחשבה של נשים להיות שוויון החברה בחברה לגברים. היא אפילו שלחה ביקורת מצד כמה מעמיתיה נגד העבדות שחשו כי מאבקה למען זכויות נשים מסיר את תשומת הלב מתנועת הביטול. בשלב מסוים בקריירה שלה, המשימה שלה לשוויון זכויות אפילו נחתה אותה בבית המשפט. אנתוני נעצרה ב -1872 להצבעה שלא כדין, לפני שהתקבל התיקון ה -19, והיא הועמדה לדין ב -1877. במהלך משפטה היא דיברה בלהט בעד זכויות הצבעה של נשים, וביקשה מבית המשפט "זה פשע של אזרח אמריקאי הַצבָּעָה?' במה שאן גורדון תיארה כ"נאום המפורסם ביותר בהיסטוריה של ההתרגשות למען זכות הבחירה לנשים". אף כי הורשעה ונידונה לקנס של 100 דולר, היא סירבה לשלם, ובתי המשפט לא נקטו נגדה כל פעולה נוספת.
סוזן ב. אנתוני נפטרה ב -1906. היא מעולם לא נישאה, ואמרה לעיתונאי אחד: "מעולם לא הרגשתי שאני יכולה לוותר על חיי החופש להיות סוכנת בית". עד מותה, היא הפכה לאחת הדמויות הפוליטיות החשובות ביותר בארצות הברית.
"היום עשוי להתקרב כאשר העולם כולו יכיר את האישה כשווה לאדם".
"לעולם לא יהיה שוויון מלא עד שהנשים עצמן יסייעו לחוקק חוקים ולבחור מחוקקים".
"תאמין לי שכשאני מתעלמת מכל חוק שיעזור לעבד, אז אני אתעלם מכל זה כדי להגן על אשה משועבדת".