Garth S. Jowett וויקטוריה O'Donnell מספקים הגדרה תעמולה ברורה ותמציתית בספרם Propaganda & Persuasion (2014). הם כותבים, "תעמולה היא הניסיון המכוון והשיטתי לעצב תפיסות, לתמרן קוגניציות ולכוון התנהגות כדי להשיג תגובה שתקדם את הכוונה הרצויה של התועמלן" (7). במילים אחרות, דרך פשוטה יותר להגדיר אותה היא כשיטה שיטתית של מניפולציה, והיא די מוצלחת. תעמולה הופעלה רבות בתחום הפוליטי מאז המאה ה-19 כדי לקדם אג'נדות שונות של פוליטיקאים, מועמדים מתנגדים וקבוצות אינטרס מיוחדות. הוא משמש כדי להדגיש את השליליות או החיוביות של רעיון, אדם או חקיקה. היטלר השתמש בתעמולה רבות כדי לקדם את רעיונותיו האנטישמיים ואת חזונו לגרמניה בעידן שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בארצות הברית הוא נרתם כדי להגביר את המורל עבור הציבור הרחב בזמן מלחמה ולמטרות גיוס.
מעבר למשמעות שלמעלה, התהליך עצמו מסתמך במידה רבה על אתוס ופאתוס , וישתמש בלוגואים רק אם הוא ניגש לשני האחרים. זה לא נורא מודאג מעובדות, נתונים או אמת; במקום זאת, התעמולה מסתמכת בעיקר על התגובות הרגשיות של הקהל שלה כדי ליצור הסכמה ופעולה. בעוד שתלמידים עשויים להכיר בכך שקיימות טכניקות דומות בשימוש הן בתעמולה והן בפרסום, תעמולה נחשבת בדרך כלל למונח שלילי, למרות שניתן ליישם אותו כדי להשיג מטרות חיוביות. פרסום הוא בדרך כלל לא מושג שלילי, אם כי הוא כן מטרתו לעורר פסיכולוגית את קהל היעד שלו לקנות מוצר. הפרסום עוסק בעיקר בהגדלת המכירות; תעמולה, לעומת זאת, עוסקת יותר בשינוי עמדות ומדיניות ציבוריות.
תעמולה מוגדרת על ידי מאפיינים מסוימים, המבדילים אותה מעובדות פשוטות, ובדרך כלל חושפים מניעים נסתרים או סמויים או סמל שלילי. אלמנטים אלה כוללים:
פונה לרגשות (פאתוס) ולא לשכל
מידע עמוס ערכים וניגש לשיפוט, דעות קדומות וחוש האתיקה של הקהלים (אתוס)
משתמש במידע סלקטיבי; לא מאוזן
כוונות או מניעים חשובים; יש מטרה ספציפית למידע
תעמולה משתמשת במדיומים שונים כדי להשיג תשומת לב וקהלי יעד. מדיומים אלה כוללים:
מדיה חזותית ואודיו |
|
---|---|
מרשתת |
|
אמנות וספרות |
|
נאומים |
|
ישנם שימושים ברורים מאוד שסטודנטים רבים יכירו, כמו התעמולה האנטישמית של גרמניה הנאצית, או הכרזות התומכות במלחמה בארצות הברית במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה. בדוק The Moon is Down מאת ג'ון סטיינבק, שנכתבה כנובלה פרו-דמוקרטית עבור המדינות הכבושות של מלחמת העולם השנייה, והיא דוגמה נוספת. ספרו של סטיינבק נחשב להצלחה עצומה, ותורגם בחשאי והתעלף על ידי מורדי המחתרת ברחבי אירופה.
בתגובה לעליית התעמולה והחשש שהציבור הרחב לא ידע לנתח מידע באופן ביקורתי, המכון לניתוח תעמולה הוקם ב-1937 על ידי אדוארד פילין, קירטלי מאתר וקלייד ר' מילר. מטרת המכון הייתה לספק לציבור הרחב מידע על סוגי התעמולה, הטקטיקות בהן נעשה שימוש ואסטרטגיות לניתוחה על מנת להילחם בהשפעות הפסיכולוגיות והצלחתו של מידע כזה. היא פעלה עד 1942, והיא סיווגה את התעמולה לשבע קטגוריות מפתח.
יוצר תחושת בידוד עבור חברי הקהל שעדיין לא הצטרפו למטרה. זה פונה חזק לתחושת הקונפורמיות והכמיהה שלנו להשתייך לחלק מקבוצה.
אישור על ידי ידוען, דמות פוליטית או ישות אחרת, ידועה ואהובה. זה יוצר תחושה של אמון וחביבות למטרה בגלל האדם שמקדם אותה.
אישור על ידי אנשים רגילים, רגילים, כדי להראות כיצד המדיניות או הרעיון עזרו להם. זה יוצר תחושה של נורמליות לגבי הרעיון שמקודם, ומראה כיצד הצלחתו תשתלב בחיי היומיום.
משתמשת בטכניקות הניגשות לרגשות החיוביים הקדומים של הקהל לגבי משהו, ומעבירות אותן לרעיון המקודם. הוא מסתמך במידה רבה על סמליות כדי לחבר את רגשות הקהל לרעיון.
משתמש בשמות המעוררים תגובה רגשית שלילית, כגון פחד, כעס או רוגז. על ידי השוואת האדם או הרעיון למשהו אחר ששנוא, הקהל יוצר אסוציאציה בין השניים במוחו.
משתמש במידע סלקטיבי כדי להציג רק צד אחד של טיעון או סיפור. התמקדות זו מציגה את הנושא שעל הפרק בצורה לא הוגנת, ואנשים רבים עלולים להתנדנד לכיוון זה או אחר בגלל פרטים לא שלמים.
משתמש במילים טעונות חזקות המגיעות לרגשות החיוביים של קהל היעד. בדרך כלל, כלליות נוצצות משתמשות בסיסמאות, ומילים שנבחרו בקפידה בסיסמאות פונות לרוב לסגולות שהקהל אוהב.
משתמש בטכניקות שכנוע הנראות בתעמולה כדי לקדם מוצרים או מותגים, במטרה להשפיע על התנהגות הצרכנים על ידי עיצוב תפיסות ורגשות. הוא משתמש באסטרטגיות כמו פניות רגשיות, תמיכה ודחיפות, שנמצאות בכלי תקשורת שונים, כדי ליצור אסוציאציות חיוביות ולעודד רכישות.
ספרים ומחזות שסווגו כתעמולה:
למרות שניתן להשתמש בפעילות זו עבור רמות כיתה מרובות, להלן תקני ליבה משותפים עבור כיתות 9-10. אנא עיין בתקני הליבה המשותפים שלך עבור הגדילים המתאימים לדרגה הנכונה.
דרך מצוינת לגרום לתלמידים להבין את התעמולה היא לגרום להם ליצור אחד משלהם. בעצמם או בקבוצה, בקש מהתלמידים לבחור כלל או היבט של בית הספר שהם לא אוהבים: מעצר, ארוחות צהריים, שיעורי בית, בחינות גמר וכו'. לאחר מכן, בקש מהם לסובב את זה למשהו חיובי כדי לקדם אותו לחבריהם לכיתה. בזמן שהם יוצרים את התוכנית שלהם, הם צריכים להשתמש באחד משבעת הסוגים, ולהיות מסוגלים להסביר כיצד האסטרטגיה שלהם ניגשת לרגשות הקהל. אם הם משלבים גם לוגו ואתוס , הם צריכים לכלול את זה בהסברים שלהם. בקש מהתלמידים ליצור לוח תכנון שהם יכולים להציג בפני הכיתה שמקדם את הנושא שלהם באור חיובי.
על ידי לימוד סוגי התעמולה השונים, אנשים יכולים לקבל תובנות לגבי האסטרטגיות השונות המשמשות כדי להשפיע על דעת הקהל, לתמרן רגשות ולעצב אמונות, להעצים אותם לעסוק במידע בצורה ביקורתית יותר ולעשות שיפוט מושכל. על ידי זיהוי ספציפי של מאפייני התעמולה והיכרות עם 12 סוגי טכניקות התעמולה, תוכל לפתח את הכישורים הדרושים להבחין ולנתח מידע באופן ביקורתי. מודעות זו מאפשרת לך לקבל החלטות מושכלות ולהישמר מפני מניפולציה של תפיסות ואמונות.
בעת דיון עם ילדים, השתמש בשפה המתאימה לגיל ובדוגמאות שהם מבינים. התחל עם הגדרה פשוטה, כמו "תעמולה משכנעת שימוש במידע לא נכון או מוטה". קשר את זה למודעות או מדיה חברתית שהם מכירים. עודדו שאלות וחשיבה ביקורתית. הדגישו שלא כל המידע מדויק, תוך דיון על תוצאות אפשריות של תעמולה מאמינה. הדגישו דעות מגוונות ותפקידה של יחסי ציבור ואוריינות תקשורת בהתמודדות עם זה.
ילדים עשויים להיתקל בצורות שונות של טכניקת תעמולה בחיי היומיום שלהם, כגון בפרסומות, פוסטים ברשתות חברתיות, תוכניות טלוויזיה, כתבות חדשותיות ואפילו בספרי לימוד. לדוגמה, פרסומות משתמשות לעתים קרובות בסיסמאות קליטות ובמוזיקה כדי לשכנע ילדים לקנות מוצר או מותג מסוים, בעוד שפוסטים ברשתות החברתיות עשויים להיות מתוכננים כדי לקדם נקודת מבט או אידיאולוגיה מסוימת. תעמולה פוליטית יכולה להיות נוכחת גם בחיי הילדים, כגון מודעות פוליטיות, נאומים וחומרי קמפיין. למשל, ההתנהגות הניתנת לקשר והתדמית הארצית שמקרינים פוליטיקאים המתערבבים עם אזרחים יומיומיים מדגימות את מה שנקרא תעמולה עממית פשוטה, טכניקה שמטרתה ליצור תחושה של חיבור ואותנטיות בין מנהיגים לציבור. הודעות אלו עשויות להשתמש בשפה טעונה רגשית, במידע מוטה או אפילו במידע מוטעה כדי להשפיע על דעותיהם ואמונותיהם של אנשים. בבתי ספר, ספרי לימוד וחומרי לימוד יכולים להיות גם מקור לתעמולה. לדוגמה, מספר ספרי לימוד עשויים להציג גרסה מסוימת של ההיסטוריה המתארת מדינה או קבוצה מסוימת באור חיובי, תוך צמצום או השמטת מידע שאינו מתיישב עם הנרטיב הזה. על ידי למידה להעריך מידע בקפידה ולחפש נקודות מבט מגוונות, ילדים יכולים לפתח את המיומנויות לנווט בנוף מדיה מורכב ולעתים קרובות מוטה.
עזרה לילדים לנתח תעמולה כרוכה באסטרטגיות מגוונות להורים ולמורים. עידוד חשיבה ביקורתית באמצעות שאלות כמו "מי יצר את זה?" ו"האם ניתנות ראיות?" יעיל. הוראת הכרה בטכניקות תעמולה - שפה רגשית, פנייה לסמכות - מגבירה את יכולתם לזהות מניפולציות ודעות שליליות. זה מכשיר את הילדים לזהות השפעה מוטה.
ישנן אסטרטגיות וכלים רבים שבהם מורים יכולים להשתמש כדי ללמד את תלמידיהם על תעמולה בכיתה. גישה אחת היא להשתמש בדוגמאות מהחיים האמיתיים, כגון מודעות פוליטיות, פוסטים במדיה חברתית או מאמרי חדשות, כדי לעזור לתלמידים להבין את הטכניקות והאסטרטגיות הנהוגות בשימוש. אסטרטגיה נוספת היא להשתמש בפעילויות משחק תפקידים, דיונים או סימולציות כדי לעזור לתלמידים לתרגל חשיבה ביקורתית וכישורי אוריינות מדיה. לדוגמה, ניתן לחלק את התלמידים לקבוצות ולהקצות אותם לייצג נקודות מבט שונות בנושא מסוים, ולאחר מכן להשתתף בדיון או דיון כדי לתרגל הערכה וניתוח מידע ממספר נקודות מבט. מורים יכולים גם להשתמש במשאבי אוריינות מדיה, כגון משחקים מקוונים, שיעורים אינטראקטיביים או פרויקטי מולטימדיה, כדי לעזור לתלמידים לפתח את כישורי החשיבה הביקורתית והניתוח שלהם.