צור פוסטר ביוגרפיה המכבד את חייו ומורשתו של אדם יליד מאזור הרמה של אמריקה!
Текст на Статията
מלחמת נז פרס בשנת 1877 פרצו קרבות בין אחת מלהקות Nez Perce לבין המתנחלים. ממשלת ארה"ב ניסתה שוב לאלץ את נז פרס לעבור לשמורה באיידהו. הצ'יף ג'וזף ידע שאנשיו יעלו על ידי צבא ארה"ב ולכן הוביל אותם לקנדה בתקווה להיפגש עם יושב בול ואנשי סו. הנייס פרס נסע 1400 מייל ולחם 14 קרבות עם צבא ארה"ב בדרכם. הם ספגו נפגעים רבים. המפקד ג'וזף ומה שנשאר מאנשיו הגיעו לבסוף לגבול קנדה ב -5 באוקטובר 1877. הם נכנעו.
הצ'יף ג'וזף נולד בעמק וולובה שבאורגון כחבר באומה של נז פרס. הפרס של נז מכנה את עצמם Niimíipuu, כלומר "העם". שמו של נז פרס היה Hin-mah-too-yah-lat-kekt, שפירושו רעם המתגלגל במורד ההר.
ראש יוסף
1840 - 1904
מקם את האדם כאן
בשנת 1855 ניהל אביו משא ומתן להסכם עם מושל וושינגטון לשמירה על אדמת נז פרס בשלום שיימשך מספר שנים. זהב התגלה על אדמת נז פרס. בשנת 1863 דרשה ממשלת ארה"ב את מעבר נז פרס לאיידהו מארצם באורגון. אביו סירב. ג'וזף הפך למפקד בשנת 1871 והוא ניסה בכל כוחו להגן על זכויות האדמה של נז פרס ולקיים שלום עם המתיישבים הלבנים.
"נמאס לי להילחם. הצ'יפים שלנו נהרגים. הזקנים כולם מתים. הצעירים הם שאומרים כן או לא. הוא שהוביל את הצעירים מת. זה קר ואין לנו שמיכות; הילדים הקטנים קופאים למוות. האנשים שלי, חלקם, ברחו לגבעות, ואין להם שמיכות, אין אוכל. אף אחד לא יודע איפה הם נמצאים - אולי קופא למוות. אני רוצה שיהיה לי זמן להסתכל לילדים שלי, וראו כמה מהם אוכל למצוא. אולי אמצא אותם בין המתים. הנה אני, ראשי! אני עייף; הלב שלי חולה ועצוב. מהמקום שעומדת השמש עכשיו, אני לא אלחם יותר לנצח . "
הצ'יף ג'וזף המשיך לסייע למען עמו אם כי בשלום. הוא נפגש עם הנשיאים הייז ורוזוולט בזמנים שונים כדי להילחם למען זכויות אינדיאנים. בשנת 1885, ממשלת ארצות הברית התירה לאנשי נז פרס לחזור לאיידהו שם נותרה הזמנתם כיום, אך הם לא הורשו לחזור למולדת אבותיהם בעמק וולובה אורגון.
צ'יף ג'וזף נפטר ב- 21 בספטמבר 1904 בשמורה ההודית קולוויל במדינת וושינגטון. "אני מאמין שצרות ודם היו נחסכות אם נפתח את ליבנו יותר." "האדמה היא האם של כל האנשים, ועל כל האנשים להיות זכויות שוות עליה." "תן לי להיות אדם חופשי, חופשי לנסוע, חופשי לעצור, חופשי לעבוד, חופשי לסחור במקום בו אני בוחר, חופשי לבחור את המורים שלי, חופשי ללכת לפי דת אבותי, חופשי לדבר, לחשוב ולפעול לעצמי - ואשמע לכל חוק או להגיש את העונש. "